“הוא לא רוצה!”. זו אחת המשפטים הנפוצים שאנחנו שומעים מהורים. הילד מסרב למורה פרטי, עושה סצנות לפני כל שיעור, ולפעמים פשוט בורח מהחדר. מה קורה פה?
הסיבות הנפוצות לסירוב לשיעורים פרטיים
הוא מרגיש שנכשל
ילד שנשלח למורה פרטי מבין שמשהו לא בסדר. לפעמים הוא מפרש את זה כ”אני לא מספיק חכם”. הסירוב הוא הגנה עצמית, לא עצלות.
ניסיון רע בעבר
אם המורה הקודם לא התאים, הילד הכניס לראש שכל שיעורים פרטיים הם כאלה. הוא מגן על עצמו מחוויה לא נעימה.
הוא לא מבין למה
ילד שלא מבין את הקשר בין השיעורים לתוצאה לא מוצא בהם ערך. הוא חווה אותם כעונש.
הגיל משחק תפקיד
בגיל ההתבגרות, ילדים רגישים מאוד לתחושת “אני שונה”. שיעורים פרטיים לפעמים מרגישים כמו כישלון פומבי.
מה עושים?
מדברים בגובה העיניים
שאלו את הילד מה הוא לא אוהב בשיעורים. לא מה שלא עובד, אלא מה הוא מרגיש. לפעמים תגלו שיש סיבה מאוד ספציפית שקל לתקן.
לא כופים
ילד שנגרר לשיעור בכוח לא ילמד שם כלום. כדאי לקבוע גבול ברור אבל גם לתת הרגשה שיש לו שליטה.
בוחרים מורה שמתאים לאישיות שלו
הקשר האישי הוא הכל. מורה שמדבר בגובה העיניים, לא שופט, יודע להפוך שיעור לשיחה — שם הסירוב נעלם לרוב תוך 2-3 מפגשים.
מראים תוצאות מהר
ילד שרואה שהוא מצליח בגלל השיעורים — מפסיק לסרב. לכן חשוב שהמורה הפרטי יבחר בנושאים שבהם אפשר לראות התקדמות מהר.
שאלות נפוצות
האם כדאי לכפות שיעורים פרטיים?
לרוב לא. עדיף לנסות לשכנע, לשנות גישה, ולמצוא מורה שהילד מסכים לפגוש פעם אחת.
מה גיל מינימלי לשיעורים פרטיים?
אין גיל מינימלי. גם לילדי כיתה א יש שיעורים פרטיים שמתאימים.