לפעמים קוראים לי פיה, לפעמים קוראים לי מצילה, ואני דווקא חושבת שאני עוזרת לילדים להרים את הראש ולפרוס כנפיים. 

אני קמה כל בוקר, חושבת על התלמידים, נושמת תלמידים ואז עד הערב דוחפת את המורים והתלמידים קדימה. משקיעה הרבה בכל ילד, מזיזה כל אחד מהם, נותנת אמונה לכל אחד מהם, מראה לו את היכולות ואת החוזקות שלו. רואה את הקושי שלו, ורואה גם את הדמעות ואת הכאב. 

ואז, קורה רגע מדהים, שיש שינוי קטן בפנים, ניצוץ של אמונה. מגיעה תחושה חדשה, תחושה של מסוגלות, תחושה עם הרבה אמונה. רואים את זה על הפנים שלהם, בעיניים ובישיבה על הכיסא. זה רגע מדהים בשבילי, זה רגע ששווה את כל המאמצים. הנה זה רגע של שבו אני מבינה, כל פעם מחדש, את הסיבה לעשייה שלנו.

עוד ילד הרים את ראשו. נכון רק טיפה, אבל יחד עם זאת, זאת רק התחלה. עוד צעד או שניים והוא יפרוס כנף ואז את השנייה. עם הזמן יחזור לעוף… 

אז אני לא פיה, שמי מרינה, מורה פרטית, יוזמת ובעלים של מרכז ההוראה ”אריאדנה”. אנחנו כל הצוות יחד, עוזרים לילדים להאמין בעצמם.